כי כולנו סובלים ממשהו

מזעור נזקים בבריאות הנפש
מייסד מכללת טאותרפיה ומרכז הגמילה קארמה - ד"ר מזרחי אברהם
מבוא - WRITTEN BY WILL HALL- HARM REDUCTION GUIDE TO COMING OFF PSYCHIATRIC DRUGS AND WITHDRAWAL
קבוצה נוספת של תרופות היא תרופות אנטי פסיכוטיות שנקראות גם "תרופות מייצבות" כגון ליתיום ותרופות נוגדות פרכוסים שנרשמות למי שאובחן בהפרעות נפש. תרופות אלו ניתנות כדי להחליש מצבי תודעה קיצוניים לאנשים שמרגישים שהם מאבדים שליטה וגם להן תופעות לוואי מסוכנות מאוד.
כאשר מדברים על שימוש בסמים או תרופות, חייהם של הנוטלים אותם נמצאים בסיכון להתמכרות, התנהגות אנטי סוציאלית (אלימות מילולית ו/או פיזית והתקפי זעם), משברים רגשיים, ניתוק מהמציאות, שיגעון ופסיכוזה. המסרים המבלבלים שמובאים בתקשורת על צריכת סמים או תרופות מייצרים חרדות רבות וחוסר וודאות והופכו בתודעה הציבורית ל"מלאכים" או ל"שדים" ואנחנו צריכים ליטול אותם בכל מחיר או להימנע מהם בכל מחיר.

כלומר, אנחנו מסתכלים רק על הסיכונים או שאנחנו מפחדים מדי מכדי להסתכל מה הם הסיכונים בכלל. אין פשרה: זה שחור או לבן, הכל או לא כלום.
קל מאוד ליפול לתוך החשיבה האבסולוטית כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות. תומכי השימוש בתרופות פסיכיאטריות מתמקדים במניעת סיכונים כגון פסיכוזה ומצבים רגשיים קיצוניים, בעוד שמתנגדי השימוש בחומרים אלו מתמקדים בסיכונים ובתופעות הלוואי של התרופות והקושי להיגמל מהן.
חשיבה קיצונית שכזו היא הבעיה. המדריך הנ"ל מציע את דרך האמצע, שביל הזהב, גישה טיפולית שמעודדת בחינה של כל מקרה לגופו. גישה נאורה שמטילה ספק באבחון שנעשה לפני שנים ומאפשרת יציאה ממעגל החולי.
מזעור נזקים בבריאות הנפש
גישות אבסולוטיות לסמים הן כמו חינוך מיני להתנזרות, משפטים של "פשוט לומר לא", להימנע, מובאים כדרך אחת ויחידה שאמורה להתאים לכולם. גישה כזו אולי תתאים לאנשים מסוימים אבל בטח שלא תתאים לכולם, ובפרט לא לאנשים צעירים בעלי דחף אנושי וטבעי לחוות, ללמוד ולחקור.
אם אתה לא מקבל את הגישה האבסולוטית ומוצא בה הגיון, בסופו של דבר תיווצר תחושה שהגישה הזו שופטת אותך, מבטלת את הדעות שלך ומעליבה. לכן הגישה האבסולוטית אינה מצליחה, במיוחד אצל צעירים שעדיין לא התחילו את חייהם וזאת גם הסיבה שהם מתמרדים, מפסיקים לצרוך תרופות או זורקים אותן בצורה לא אחראית שגורמת לעיבוד הדעת.
גישה אחרת היא גישת "מזעור נזקים". גישה שונה, מעשית יותר אשר נבחנת במבחן התוצאה ולא מבוססת על הנחות והגדרות קשיחות שאסור לערער עליהן.
מזעור נזקים היא גישה בינלאומית בחינוך לבריאות הקהילה שמכירה בעובדה שאין פתרון אחד שמתאים לכל בני האדם. לכל אחד יש מבנה נפש ואישיות שייחודית רק לו, ולכל אחד יש את הסיפור שלו.
גישות אבסולוטיות
תן לזמן זמן
מזעור נזקים
לא קיים תקן או מדד אוניברסאלי של "הצלחה" או "כישלון" שמדובר בנפש האדם.

למי מיועדת הכשרה בשיטת 12 הצעדים ומי יוכל למצוא בה את מבוקשו
טיפול בסימפטומים והתעלמות משורשי הבעיה לעולם לא תחזיק מעמד לזמן ארוך. במקום זאת, המדריך מציע גישה של מזעור והפחתת נזקים.
גישה זאת מתייחסת אל המקום והמצב הרגשי שבו אנשים נמצאים ומשכילה אותם ואת בני משפחתם לקבל החלטות על בסיס ידע מבוסס על מחקרים עדכניים, ופעולות מודעות ומתוכננות שמפחיתות את החרדה וממזערות את הסיכונים העתידיים ומגדילות את סיכויי ההחלמה והחזרה לתפקוד בריא מתוך ניסיון מתועד של מתמודדים רבים שהחלימו.
המתמודדים עם אתגרים נפשיים חייבים לקבל מידע עדכני, אמין שאינו מושפע מרגשות, דעות קדומות ואינטרסים לגבי האפשרויות לשיקום והחלמה.
גישת מזעור נזקים בבריאות הנפש היא גישה חדשה שהולכת ותופסת תאוצה ברחבי העולם. הפילוסופיה שעומדת מאחורי הגישה הזאת טוענת שלא תמיד צריך לנסות לחסל את "התסמינים" או להפסיק את כל התרופות בבת אחת. הגישה מכירה בכך שאנשים רבים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות אינם שלמים עם הטיפול ומנסים להפחית או להיגמל מהן, וחלקם כבר השלימו עם הסימפטומים (תסמינים) - וכי במציאות הסבוכה והמבלבלת הזו אנשים זקוקים לעזרה אמיתית, הם צריכים אמפטיה וחמלה והם זקוקים לאוזן קשבת ולא שיתעלמו מהם וישפטו אותם, יחליטו בשבילם ויגזרו את דינם.
החלמה מתוך ניסיון
מידע עדכני
מזעור נזקים
כתבה בערוץ 11
ראיון בתכנית ה"המומחים" ערוץ 13
מזעור נזקים במידת האפשר, מניעת מצבי רוח קיצוניים שאינם ניתנים לשליטה, להימנע מפגיעה מטיפולים לא מתאימים שמייצרים תופעות לוואי נוראיות, הימנעות ככל האפשר מסטיגמה סיווג האדם כחולה נפש, ואשפוז טראומטי בכפייה.
מתמודדים רבים מדווחים כי נטילת התרופות בעבורם היא הדרך היחידה לקבלת הכרה והתחשבות מהסביבה לכך שהבעיות שלהם הן אמיתיות ורציניות ועלולות לצאת מכלל שליטה ולסכן חיים.
ישנם שמעידים כי התרופות הפסיכיאטריות אכן עוזרות לפחות לחודשי המשבר הראשוניים, אבל רובינו לא מבינים איך התרופות באמת עובדות כי אף אחד לא טורח להסביר לנו או שלא לוקחים אותנו ברצינות. לרוב לא יספרו לנו מהן האלטרנטיבות האחרות לטיפול ולא יסמכו על שיקול דעתנו.
ייתכן שיהיה צורך לבצע שינויים קיצוניים בתזונה, עבודה, חיי משפחה, או יחסים; ייתכן שנצטרך להתמקד יותר בטיפול עצמי, ביטוי, אמנות, ויצירתיות; לאמץ גישות אחרות כמו קבוצות תמיכה, תרפיה, צמחי מרפא, דיקור, או הומיאופתיה; או למצוא עניין בחיים חדשים כמו לימודים, חיבור עם הטבע או חיבור לדת.
אנו עשויים לגלות כי הצעד הראשון הוא קבלת מנוחה מועילה, מדריך או מטפל שאנו מתחברים אליו בכדי שיעזור להוציא מאתנו את המוטיבציה להחלמה. כדאי להפנים שאנו מוכרחים להפסיק להשתמש בסמים או אלכוהול או כל משנה תודעה אחר.
היות וכל אחד מאיתנו הוא ייחודי, מציאת הדרך המתאימה לנו, יכולה להרגיש כמו ניווט במבוך, אנו הולכים לאיבוד ומוצאים את דרכנו שוב, לומדים מטעויות ומשרטטים את המפה שלנו תוך כדי תנועה.