
התמכרות למסכים
התמכרות למסכים
מה קרה לנו?.
נשאבנו לחיים בעולם עם קצב שינוי מוטרף בלתי נתפס ממש, תקופה בה FOMO , פחד מהחמצה מהתל בנו, הטכנולוגיות החדשות הופכות אצלנו כל תגובה למהירה, קלה ורב שימושית לכל דחף רגעי.
אלו כנראה הסיבות במרכזיות שאנחנו אוהבים מאוד להשתמש בסמארטפון וכמעט לכל אדם, לכל ילד, לכל בוגר או בוגרת כיום יש אחד.
עם זאת, לצד יתרונותיו של הסמארטפון הרבים, יש גם חסרונות הרבים: הטלפון הניד פוגע קשות באינטראקציה בין-אישית ספונטנית, הוא מצמצם את 'הכאן ועכשיו' לצילום תמונה או הבדיקה האובססיבית של עדכוני רשת, שמעידה על ההתמכרות לאינטרנט.
זה לעיתים בלתי נתפס כי הסמאטרפונים פרצו לחיינו רק ב-13 השנים האחרונות, ולכן מדובר בהתמכרות שניתן להתייחס אליה באופן מוגבל, ויחד עם קיימת הסכמה בקרב אנשי מקצוע רבים, שהיא תפסה תאוצה אדירה ומנהלת את החיים של כולנו כמעט.
התמכרות לסמארטפון מופיעה בכל העולם - החל מילדים צעירים ועד למבוגרים וקשישים.
מרביתנו הרי משתמשים בסמאטרפון לאורך שעות היום, למגוון רחב מאוד של שימושים, עד שנוצרת בנו אשליה אנחנו לא מסוגלים להסתדר בלעדיו. אפשר לומר כבר היום שההתמכרות לסמארטפון, בייחוד בקרב ילדים ובני נוער, שינתה לתמיד, לעד את הדרך בה בני אדם מתקשרים זה עם זה ויתכן שהיא מספרת על שינוי כלל אנושי במיומנויות התקשורת הבין-אישית שלנו גם בדורות הבאים.
לא פלא שכיום אנו עדים לשימוש נרחב בתרופות מרשם, עקב דיכאון, חרדה, בדידות, ניתוק רגשי, חוסר יכולת לשהות באינטימיות, חוסר יכולת להניח בצד את הסמארטפון ולנהל קשרים משמעותיים.
המכשיר הולך אתנו למיטה, לחדר השירותים, להופעות, למשחקים, לטיולים, והוא הפך להיות העיניים דרכו אנו רואים את העולם.
למה זה כל כך ממכר ומסוכן?
מה קורה לאדם בעת שימוש במסכים, המוח משחרר הורמון דופמין, אשר קשור למערכת הגמול וההנאה במוח. הבעיה היא שכאשר אזור הגמול וההנאה במוח מופעל בתגובה לפעולה מסוימת, אנחנו חשים צורך עז לחזור עליה שוב ושוב. הסיבה לכך נעוצה שאנו יצורים אנושיים שחיים בחוסר סיפוק תמידי והמוח שנו הוא מוח מתמכר. מעגל זה משפיע במיוחד על ילדים במידה אפילו יותר עוצמתית, כיוון שבגילם הצעיר המוח שלהם עדיין לא סיים להתפתח ולכן קשה להם לווסת את ההתנהגות שלהם ולהפגין שליטה עצמית.
הקושי של ילדים ובני נוער, בוויסות עצמי בשילוב עם הסיפוקים המידיים מאוד שניתן לקבל דרך המסך (בין אם זה ניצחון במשחק, קבלת "לייקים" על תמונה או פשוט הריגוש שבהבהוב המודיע על הודעה חדשה שהתקבלה), מייצר מעגל ממכר וקשה במיוחד. בתוך מעגל כזה, חשוב לציין כי זה לרוב לא ריאלי לצפות מילדים להגביל בעצמם את זמן המסך שלהם, ויש צורך בהתערבות הורית. אך מה לעשות שבהתמכרות הזו שותפים גם ההורים ונוח להם לא פעם לנוח בזמן שהילדים לא מטרידים אותם וכל אחד שקוע בטיק טוק, או באינסטגרם או הפייסבוק שלו.
בפועל, ההשלכות של התמכרות למסכים הן רחבות ומדאיגות. מחקרים מראים כי ילדים שמבלים זמן רב מול המסך נוטים יותר להשמנה, מקדישים פחות זמן לקריאה ולמשחק, מנהלים פחות אינטראקציה פנים-אל-פנים, והם בעלי סיכון גבוה יותר להיחשף לבריונות ברשת, הם בעלי נטייה מורחבת לשימוש בסמים, אלכוהול, כדורי מרשם חוקיים, התמכרות לפורנוגרפיה ועוד.
כתבה בערוץ 11
ראיון בתכנית ה"המומחים" ערוץ 13
סימנים של התמכרות למסכים הם:
חוסר שקט: כאשר בגיר, או נער או ילד קטן או אתם עצמכם צריך לעסוק בכל פעולה אחרת שאינה המשחק במחשב או בנייד הוא או היא יהיו עצבניים, חסרי מנוח וכעוסים. המכור ירצה לבלות את כל הזמן שלו במחשב או בסמארטפון ואתם מפריעים לו עם מטלת בית או טיול משפחתי, או פגישה במסעדה, או פגישה עסקית שממש לא מעניינת אותו כרגע.
החלפת יום ולילה: הסימפטום המרכזי בהתמכרויות בכל ההתמכרויות, הוא החלפת היום בלילה. מכורים למסך יתקשו ללכת לישון ולנהל חיים נורמטיביים. הם יתקשו להירדם ויסחפו אחר עוד משחק, עוד דפדוף בלתי פוסק ברשתות החברתיות וישרפו את הזמן שאמור להיות מוקדש לשינה.
הנזק הוא לא רק בלילה, את המחיר הכבד משלמים ביום, בלימודים או בעבודה, הכל נראה חסר ערך למעט מה שקורה ברשתות או במשחקי המחשב. זהו מאפיין התמכרותי בולט וקשה מאוד.
כאשר הסדר הטבעי שלנו, הביולוגי שלנו נפגע, כאשר אנחנו ערים בלילה, וכדי לשמור על ערנות אנו זקוקים לסוכר והרבה, המערכת העיקול שלנו עובדת בצורה מעוותת, המוח ממציא רעב בשעות הלילה וקיימים בולמוסי אכילה כדי להישאר ער, אזי אנו מעוותים את הצרכים הבסיסיים האבולוציוניים שלנו ושל ילדינו בצורה חריפה והסיכוי להשמנת יתר מול המסך וודאית.
המתחים הרבים סביב השימוש בסמארטפון הם בלתי נמנעים, בין אם זה בהורות או בזוגיות או אצל מעסיקים שרואים שהעובדים שלהם משוטטים באתרים למיניהם כדי לשרוף זמן בעבודה. כאשר ילדים אינם מקבלים תשומת לב הם נפגעים מהורים ששקועים עמוק בתוך הטלפון או המחשב. כאשר בני זוג לא מספקים את הצורך באינטימיות הם מחפשים ברשתות החברתיות תחליף מזויף. כאשר ההורים אינם מסוגלים לשים גבולות כל המערכת המשפחתית משתבשת. כל אלו גורמי לחץ אדירים ומכניסים מתח בלתי פוסק, מכיוון שישנו כעס וטינה על חוסר היכולת להיות ולחוות מה זה ביחד.
אנו עדיין לא מבינים את המשמעות הסופית למציאות הווירטואלית, אנו עדים לתופעת העיוות של חיי כולנו דרך המסכים, המסכים מראים לנו עולם דמיוני מושלם, נשים מושלמות, גברים מושלמים, אנשים מאושרים בחופשות, תחושת של יחד מזויפת, יש לנו המון חברים ברשתות החברתיות ומעט חברים אמיתיים, העתיד כבר כאן והמציאות הווירטואלית תשתלט על בני האדם שיעדיפו לא להתאמץ ליצור חיים אוטנטיים ואמתיים ויסחפו למה שקל להשיג לכאורה בלי מאמץ.
עצבנות
יום ולילה
אכילה לא תקינה
מתחים בבית
מציאות וירטואלית
תהליך הגמילה ממסכים משולב ממספר שיטות טיפוליות:
הצעד הראשון הוא ההודאה שזו התמכרות, בני אדם שמכורים למסכים יטענו מייד שזה נורמטיבי שכולם חיים ככה. הילדים שלנו יוכיחו לנו שאין ילד שלא עסוק וחי דרך מכשיר הטלפון שלו. מצידם הם צודקים, השאלה היא מהי המחיר שאנו משלמים על ההתמכרות ואינה אם כולם מכורים. לכן רק אדם עם "כנות" יוצאת דופן יודה כיום שיש לו בעיה והוא רוצה לטפל בה.
גם לאחר ההודאה האדם לא יידע לאן לפנות ומה עושים. טיפול פסיכולוגי אינו יעיל כאן, צריך מסגרת קבוצתית שתספק את היכולות והכישורים שאבדו או מעולם לא נוצרו והתפתחו. אם מכור לסמים יוצא מעולם הסמים הוא לא רואה יום יום כל היום אנשים סביבו משתמשים בסמים. אבל המכור למסכים זה כל מה שיש לו, בעבודה, בבית ספר, באקדמיה, המסעדה, בקונצרט, כולם נרקומנים של מסכים. למעשה זה כפר גלובלי ענק של מכורים. לכן צריך מסגרת קבוצתית ובסיס של הזדהות כדי לצאת מהמטריקס.
בחירת טיפול וליווי היא קריטית, מכיוון שטיפול וליווי קונבנציונאלי אינו מתאים להתמכרויות, ברור שפסיכיאטר זה אסון נוראי, מכיוון שהוא יציע תרופות מרשם לבעיה רוחנית חברתית ותרבותית שאין לה שום קשר לפסיכיאטריה. צריך לבחור מטפל שחי את הדרך בעצמו, רק מי שמבין לעומק את ההתמכרות יכול לעזור. מטפלים שהם בעצמם מכורים לסמארטפון או למסכים לא יכולים לעזור בהתמכרויות.
הגישה היעילה בעולם שמשספקת למכור למסכים את האמצעים המדויקים ביותר לשינוי אורח החיים, לעבודה על דפוסי ההתמכרות שלו למסכים זו שיטת 12 הצעדים. הסיבה המרכזית שזו גישה הוליסטית שרואה באדם המודרני אדם במצוקה רוחנית, הוא סובל מחוסר יכולת למצוא משמעות טבעית בחיים. הבריחה אל המסכים היא טבעית כאשר הצרכים העמוקים שלנו אינם מקבלים מענה.