גמילה מתרופות מרשם

התמכרות לתרפות מרשם חוקייות

האסון החברתי הגדול ביותר של המאה הנוכחית הוא מגפת השימוש בתרופות מרשם

במשך עשרות שנים חברות תרופות המרשם משתמשים בהנדסת תודעה כדי לייצר מציאות פסכיאטרית לכל מיני בעיות וקשיי חיים. הנדסת התודעה שאנו זקוקים לכל בעיה או קושי בחיים לתרופת מרשם היא אסון חברתי.

כל מציאות נפשית ורגשית היא הזדמנות או קריאה לעבודה עצמית, לבירור נסיבות החיים, לבירור הבחירות שלנו, סביבת החיים שלנו, העבודה שלנו, הזוגיות שלנו ועוד. אבל במקום להתמודד עם החיים, מציעים לנו לקחת תרפות הרגעה לחרדה, לדיכאון, ללחץ, לסטרס ועוד. מה שהוגדר פעם כבעיה פסיכיאטרית הפך לנחלת הכלל. הפסכיאטריזציה של תרבות שלמה היא האסון הכבד של העידן הנוכחי.

שיטת טאותרפיה מספקת גישה חדשה לחיים, פרטנית, קבוצתית, מרכז יום, מרכז גמילה, לימודים להתפתחות אישית והעצמה. טאותרפיה משלבת טיפולים אקלקטיים ייחודיים, עם פסיכותרפיה הדדית.

הטיפול יכול להיות קצר מועד וממוקד, יכול להיות ארוך טווח ולשלב את כל גורמי ההחלמה המוצעים במשפחה המיוחד שלנו.

תרופות מרשם חוקיות

התמכרות לכדורי מרשם-התמכרות בחסות רפואית פסכיאטרית

התמכרות לתרופות מרשם חוקיות:

בדומה לכל התמכרות אחרת, הסיבה הראשונית המובילה להתפתחות התמכרות לתרופות מרשם היא ההקלה המשמעותית המיידית כמעט הנלווית לשימוש בתרופות אלו. תרופות מרשם ניתנות לאנשים אשר מתמודדים עם מצבים פיסיים ורגשיים המלווים במצוקה וסבל משמעותיים והשימוש בתרופה מביא במרבית המקרים להקלה משמעותית אותה לדעת "המומחים" שמנהדסים את התודעה האנושית לא ניתן להשיג באמצעים אחרים. בהתאם לכך אנשים נופלים להתמכרות לתרופות מרשם ללא ידיעתם שמתרחשת בדרך כלל סביב השימוש באחד משלושת סוגי תרופות המרשם הבאים:

תרופות הרגעה - תרופות הרגעה הן תרופות הנרשמות במצבי חרדה, חוסר שקט וחוסר שינה ומשתייכות בדרך כלל לקבוצת הבנזודיאזפינים או הברביטורטים (חשוב להבחין בין תרופות אלו לבין תרופות מסוג SSRI אשר אין להן פוטנציאל ממכר לכאורה).

פסיכאטריה בחסות חברות התרופות

כל מחקר על תרופת מרשם עוסק אך ורק בסימפטום ולא בבעיה

משככי כאבים - תרופות הנרשמות לאנשים המתמודדים עם כאבים חזקים (למשל לאחר פציעה או פרוצדורה רפואית) או כאבים כרוניים משמעותיים, ומשתייכות לקבוצת התרופות האופיאטיות או התרופות המכילות קודאין.

תרופות ממריצות - תרופות הנרשמות במרבית המקרים לטיפול בהיפר אקטיביות, ערנות נמוכה או תיאבון יתר, ויוצרות לא פעם תחושת "היי" או אופוריה. דוגמה לתרופות הנכללות בקבוצה זו הן תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז כמו ריטלין, ויואנס, אדרל וקונצרטה.

תרופות מרשם יכולות להיות יעילות כאשר נעשה בהן שימוש מבוקר וקצר שמלווה בעבודה עצמית, אך שימוש בלתי הולם בהן עלול להביא למגוון נזקים פיסיים ונפשיים שביניהם דיכאון, קהות חושים וליקויים קוגניטיביים ותלות חריפה, אשר יכולים לפגוע משמעותית ביכולות תפקודיות בסיסיות, פגיעה במערכות גופניות שונות ואפילו מוות. מעבר לכך, בדומה להתמכרויות אחרות, התמכרות לתרופות מרשם מלווה במרבית המקרים בנסיגה של האדם מתחומי חיים ומערכות יחסים משמעותיים, ולהתמקדות אינטנסיבית בהשגת התרופות.

כתבה בערוץ 11

ראיון בתכנית ה"המומחים" ערוץ 13

תומאס סאס- הפסכיאטר הנודע

דבריו של הפסיכיאטר המבקר הנודע בעולם של הפסיכיאטריה

שנים של עבודה עם ילדים הבהירה לי את הנתונים הבאים. ילדים הם גברים ונשים שלא הגיעו למלא גודלם ובגרותם. והם נפלאים וטובים מבסיסם.

אחת הסיבות שהפרעת קשב וריכוז לא הוכרזה כמחלה ...אך נכנסה לספר האבחונים הפסיכיאטרים זו הונאה. כאשר עבדנו עם ילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז וקיבלו כדורים ממריצים, השיפור שחל בילדים שהיו על ריטלין וירדו מהסם הנוראי הזה, היה מדהים, אלו היו ילדים שאובחנו על-ידי פסיכיאטרים.

כשמערכת החינוך הדביקה להם תווית שמכפישה אותם. כשהם חושבים לעצמם שמשהו לא בסדר אצלם... זה איום ונורא.

הילדים הם בסדר גמור, יש להם קשיים כמו לכל אחד מאתנו ועם כלים נכונים מתגברים על הקשיים הללו.

הסיבה שתרגילי תקשורת עבדו ושיפרו את מצבם של ילדים הייתה הוכחה שהתווית הפסיכיאטרית היא איוולת המטובלת ברשע. לראות את התופעה הייתה יוצאת מהכלל.

השיפור הנהדר שחל בהם שכשלמדו איך ללמוד היה יוצא דופן כשהפכו לתלמידים מקצועיים ולמדו ללמוד לבד. הם למדו להוציא את המיטב מלימודיהם. זה העלה את ביטחונם העצמי ואת ההחלטיות העצמית שלהם. זו הייתה הוכחה ניצחת שכל ההנחות הפסיכיאטריות היו שגויות מהיסוד.

צירפתי לכאן חלק מהסכנות של רופאים, פסיכיאטרים ואנשי אקדמיה.

חברי CCHR ברחבי העולם בהובלת הפרופסור לפסיכיאטריה תומאס סאס חקרו- וזה מה שהם מצאו:

"הפרעות" פסיכיאטריות אינן מחלות רפואיות: ברפואה קיימים קריטריונים נוקשים שלפיהם נקבע מצב פיזיולוגי מסוים כמחלה: רשימת הסימפטומים וגורמיהם מוכרת וידועה מראש, כמו גם הבנת הפיזיולוגיה של המחלה, החייבת להיות בדוקה ומבוססת.

רעידות וחום הם סימפטומים.

מלריה וטיפוס המעיים הן מחלות.

ניתן להוכיח את קיומן של מחלות באמצעות עדות אובייקטיבית ובאמצעות בדיקות פיזיות. אבל, אף לא "מחלה" נפשית אחת הוכיחה את קיומה באופן רפואי.

המחלה כיום היא מחלת הפסיכיאטריה

מ-6 מחלות פסכיאטריות למעל 300 מחלות ממוצאות של הפסיכיאטריה

"אתה צריך שקושי נפשי יוגדר במדריך האבחוני והסטטיסטי (DSM) על מנת לקרוא לו "מחלה", לטפל בו כמחלה ולרשום לזה תרופות.

כשאני למדתי בבי"ס לרפואה, היו במדריך רק 6 או 7 הגדרות.

היום יש מעל 300 אומר תומאס סאס.

אתה רוצה לומר לי שהתגלו 294 מחלות בששים השנים האחרונות? בפסיכיאטריה בלבד? זוהי בדיחה.

יש לנו עסק עם מגיפה של פסיכיאטריה. אין לנו מגיפה של מחלות נפש, יש לנו מגיפה של פסיכיאטריה.

אתה אוכל יותר מדי, זו מחלה, זו התמכרות. אתה מעשן יותר מדי, זו מחלה. אתה לא מאושר, זו מחלה. אתה עצוב מדי, זו מחלה. אתה שמן מדי, זו מחלה. אתה לא עושה מספיק סקס, זו מחלה. אתה עושה יותר מדי סקס, זו מחלה. רצון חופשי אינו קיים, זה הכל כימיקלים. אין משמעת עצמית, אין שליטה עצמית.

חוסר איזון כימי מתאים היטב לרעיון שאתה נוטל תרופה שתפקידה "לשקם" את האיזון שלך.

זה סיפור, מיתוס, אגדה ועל בסיס זה אנו פועלים באמריקה הצפונית.

הילד לא מתפקד כמצופה או לא מתנהג כמצופה, הוא אינו אחראי.

האחראי הוא כימיקל, אז ניתן לו כימיקל.

אתה שומע מדי יום בטלוויזיה שזה הפרעת נפש וזה הפרעת נפש.

ומפרסמים את זולופט (נוגד-דיכאון). אסור לפרסם בירה, אבל את זולופט מותר לפרסם. אבל זה לא רק פסיכיאטריה, זה "פסיכיאטריזציה" שלמה של התרבות.

מה יותר רעיל – זולופט או בירה? אמֶן, הוויכוח נגמר.

יש סתירה פנימית ברעיונות הללו. היא כל כך מוחלטת, שהם אינם עומדים באף בדיקה מדוקדקת. איש עדיין לא מדד, הוכיח, או המציא בדיקה שתראה אם למישהו יש חוסר איזון כימי במוח. נקודה.

פסיכיאטרים הולכים ומתרחקים יותר ויותר ממגע אנושי של אדם לאדם.

והם מתחזים יותר ויותר לרופאים. הם מדברים ופועלים כאילו היו רופאים.

הם מדברים על אבחון וטיפולים והמוח וכל הדברים הללו כשאין להם שום מושג על זה, כלום. זה לא מדע, זה פוליטיקה וכלכלה.

זה מה שפסיכיאטריה היא למעשה – פוליטיקה וכלכלה.

זו שליטה על התנהגות, זה לא מדע ולא רפואה. זה כל כך התעצם עד שקשה להאמין לזה."

הפחתה אחראית מתרופות המרשם
מגיעים לקארמה לגמילה

למרות הרעל שיש בתרופות הפסכיאטריות תהליך הגמילה הוא הדרגתי, לעיתים ישנו מעבר לתרופות מרשם קלות יותר, לעיתים מתחילים בהפחתה בכמויות בצורה מבוקרת והדרגתית. אט אט התלות בכדורים הולכת ופוחתת וההשפעה שלהם יורדת בהדרגה.

סיכויי ההצלחה תחויים בתהליך פיזי נפשי רגשי ורוחנית. אין דרך ללא השקעה ופיתוח ארגז כלים, אימוץ של דרך ומסע שאת/ה צריכים לבחור בו. אנחנו בטוחים ביכולת האנושית לשקם את ההריסות שהכדורים הפסיכיאטרים יצרו בחייכם.

שלב ההתייצבות - שלב זה מתייחס ללמידת המיומנות לשמירה על חיים ללא חומרים משני מצב רוח ותודעה. בניית סדר היום המובנה המאפשר לדמות מצבים של התנהלות נורמטיבית – כיבוד כללים, לקיחת יוזמה ואחריות, משמעת עצמית, קבלת סמכות וגבולות.

שלב ההשתלבות - הכנה ליציאה מהמרכז לחיים בחוץ וביסוס הכלים אשר יעמדו לרשות המטופל בדרכו העצמאית. השתלבות בעולם התעסוקה. סיוע בהשתלבות בחברה, בתפקוד בחיי המשפחה, במסגרת תעסוקה ובניהול שעות הפנאי.

שלב החיבור - חיבור וטיפול לעולם הרגשי פנימי, שינויי דפוסים מחשבה והתנהגות. שיקום יחסים במשפחה. רכישת כלים פרקטיים של מיומנויות חיים ואסטרטגיות התמודדות שונות ומגוונות. חיבור כוחות הריפוי הפנימיים והפוטנציאל של המטופל לחיות דרך חיים חדשה.

שלב החזון - קארמה היא חלק ממכללת טאותרפיה, טאותרפיה מאמינה שכל מטופל בהחלמה הוא בעל יכולת ריפוי עצמי, מכיוון שכך הוא פוטנציאל בתהוות להיות אחד מהמטפלים שלנו ויכול להשתלב בלימודי פסיכותרפיה.

הקבוצה מעל הכל

הסיבות לשתיית אלכוהול הן בעיקר עקב פגיעה סביבתית, חברתית, רגשי נחיתות, דימוי עצמי שנפגע, ביטחון עצמי ירוד, תחושת כישלון אינסופית, דחק, לחץ, ריקנות, בדידות, טראומה, ותפיסת עולם לקויה.

ישנם עוד הרבה סיבות אפשריות, אך אנו מאמינים בכוח של הקבוצה ליצור שינוי ביחיד, ההתמסרות לקבוצה, הכוח שמקבלים מהקבוצה, מתעלה מעל כל תפיסה פסיכולוגית שמנסה להבין את הפתולוגיה של השימוש באלכוהול, ההתמכרות לאכלכוהול, החולי הפיזי, הנפשי, הרוחני או הביולוגי של התמכרות קשה זו.

אנו כמחלימים יודעים שאין ערך להבין מאיפה נובעת הבעיה, אלא מה עובד, מה הפיתרון, איזו תפיסת עולם חדשה יכולה ליצור שינוי בחיים שלנו כאן ועכשיו. הקבוצה הסביבה החדשה לאורך זמן יוצרת מושא להתייחסות, מושא לנתינה, מושא למציאת משמעות בחיים על-ידי עזרה הדדית, הזדהות, שותפות גורל ועוד.

קהילה טיפולית

לקארמה יש רישיון משולב-גם לגמילה וגם לקהילה טיפולית לטווח ארוך לטיפול באלכוהוליזם

רבים מהמכורים הנקיים ברחבי העולםעוברים תהליך ארוך ומשמעותי כדי להשיג תוצאות בר-קיימא אל מול ההתמכרות לאלכוהול. את/ה לא מתמכרים ביום אחד ולא נגמלים בחודש שהיה באשפוזית לגמילה מאלכוהול.

רבים מהמכורים לאלכוהול השקיעו חלק נכבד מחייהם להתמכרות לאלכוהול, הדפוסים של האלכוהוליסט/ית הם כה עמוקים עד כי נראה שאין דרך חזרה. אך ישנה דרך והיא עובדת בקארמה, כגודל ההשקעה בהחלמה כך סיכויי המטופל/ת להצליח גוברים.

רבים מתמסרים למשקה האלכוהולי ואינם מוכנים להתמסר לדרך, אך ללא התמסרות מלאה האלכוהוליסט/ית ישיגו הפסקה בלבד, מנוחה קלה ויחזרו לסורם. אם את/ה קוראים שורות אלה תדעו ששווה להשקיע זמן, כסף, לימודים, יצירה בהחלמה שלכם, אתם תקטפו את הפירות של ההחלמה בצורה מופלאה עד למצב שתודו כמוני שללא ההתמכרות לא היה סיכוי שתהפכו להיות מי שאתם בזכות ההחלמה.

קהילה הטיפולית קארמה
ארבעה שלבים לתהליך מורחב

שלב הגוזלים- מתחילים חודש ראשון באשפוזית קארמה או באיזון לתחלואה כפולה. לאחר האיזון הראשוני עוברים לשלב הבא לקהילת קארמה.

שלב א- בשלב א רמת התפקוד עולה בכל היבטי הטיפול. זהו שלב בו הדייר מקבל יותר אחריות לתפקוד הקהילה, מדיטציה, קבוצות טיפוליות, שיחות פרטניות ועוד.

שלב ב- עד שישה חודשים בשלב הזה המטופל לוקח אחריות ותפקידים של עזרה הדדית, יוגה, נתינה, פרוייקט ייחודי עבורו בקהילת קארמה ולימוד 12 הצעדים במכללת טאותרפיה.

שלב ג- תכנית המשך למשך שישה חודשים נוספים פעמיים בשבוע, קבוצות תמיכה ושיחות פרטניות או בפרדס חנה או בתל-אביב במרכז יום אשר יעזור לתהליך החיבור וההתייצבות לחיים.