בנזודיאזפינים הם קבוצת תרופות שמשתמשים  בה בדרך כלל  לטיפול בחרדה, התקפי פאניקה, נדודי שינה ועוד. היא כוללת  מספר תרופות שונות  כמו קסנקס, ואליום, קלונקס.

אחד הדברים היותר מעניינים לגבי בנזודיאזפינים ב- 20 השנים האחרונות זה שקיימת עליה קבועה בכמות המרשמים בעולם באופן קבוע.

למעשה, מאז 1999 כמות המרשמים לבנזודיאזפינים עלתה בערך ב-67 אחוזים שזו כמות מזעזעת.

מה שראינו בתקופה זו היא עליה תואמת בכמות המרשמים לאופיואידים אך המרשמים לאופיואידים הגיעו לשיא ב-2012 ומאז מספרם ירד לאט לאט, ראינו ירידה של 20 עד 25 אחוזים במרשמים לאופיואידים מאז 2012, אך בניגוד לכך כמות המרשמים לבנזודיאזפינים ממשיכה לעלות

כמו כן שיעור התמותה הקשורה לבנזודיאזפינים גדל פי 7 מאז 1999.

מה שאנו רואים זו  ממש תופעה שבנזודיאזפינים הם המגיפה הנסתרת.

היתה הרבה תשומת לב ומודעות בארה"ב בנושא האופיואידים ואיך שהם עלולים לגרום וגורמים  למוות ולמגוון השפעות בריאותיות שליליות אחרות כולל התמכרות.

אבל אנחנו קוראים מעט מאד אודות בנזודיאזפינים והעובדה שהם מאד ממכרים שהם יכולים לגרום למוות שהם גורמים לכל מיני סוגים של השפעות בריאותיות שליליות.

אז אני מנסה להעלות מודעות לנושא הזה במיוחד בקהילה הרפואית כיוון שלרופאים יש הבנה כ"כ מועטה על הסכנות של בנזודיאזפינים.

האופן בו רופאים בד"כ רושמים בנזודיאזפינים למטופלים מנוגד לאופן בו ה-FDA ממליץ לרשום אותם. כמעט בכל הבנזודיאזפינים ההמלצה היא לשימוש קצר-טווח בלבד.

עכשיו, ההגדרה של "טווח קצר" נתונה לפרשנות מסוימת אך בד"כ כשאנחנו חושבים על טווח קצר

אנו חושבים בסדר גדול של ימים עד שבועות – לא חודשים עד שנים.

ועם זאת, ניתן לראות הרבה במקצוע הרפואה רופאים שרושמים בנזודיאזפינים למטופלים כמעין "כרטיס בכיוון אחד" הם נותנים את המרשם, המטופל מתחיל לקחת את התרופה המטופל מאשר שהוא מרגיש טוב יותר ו-20 שנה לאחר מכן הוא עדיין על אותו בנזודיאזפין.

ולעתים קרובות במינון גבוה יותר. למה? כיוון שאחת התכונות העיקריות של תרופות כמו הבנזודיאזפינים היא שאנשים מפתחים סבילות לתרופה וצריכים מינון גבוה יותר ויותר

כדי להשיג את אותה השפעה.אז אנחנו רואים קשישים שלא רק שהם על בנזודיאזפינים מאז שנות ה-20 שלהם אלא שהם עכשיו על מינונים גבוהים מאד ואנחנו יודעים שרבים מהסיכונים הקשורים לבנזודיאזפינים הם אפילו גבוהים יותר בגילאים של 70,60, ו-80. אלו סיכונים כמו סיכון לנפילות, סיכון לדמנציה, ופגיעה קוגניטיבית.

אז זו בעיה ענקית.